יפן וטבעונות – עדי רוזנשטיין – [פוסט אורח]

לאחר 26 שנים בהם חלמתי לדרוך על אדמת יפן, הגשמתי חלום.

בתחילת חודש אוקטובר 2016, בן זוגי, זוג חברים שלנו ואני טסנו לפקוד 4 ערים במדינה הקסומה הזו.

על אף הניחוח המיוחד שמשך אותי למקום הזה מתוך סקרנות להיסטוריה, לאמנות, לנוף ולטכנולוגיה שייחודיים רק לה- היו בי חששות לא מעטים שבגלל התזונה ואורח החיים  הטבעוני שלי, הטיול הזה עלול להיות בלתי אפשרי.

ובכן, טעיתי.

יפן וטבעונות את המחקר שלי עשיתי מראש- בלוגים, רשתות חברתיות, המלצות מאנשים שטיילו שם, ואפילו כמה יפנים שיצא לי להכיר בנקודות מסויימות בחיי גרמו לי להבין שהכל פתיר ואף אחד מהם כתב לי על פתק שאינני אוכלת מוצרים מן החי ושאני מודה להם על התחשבותם. כמו שאפשר להיות טבעוני בכל מקום בעולם- גם ביפן זה אפשרי.

טיפ שהציל אותי-לפני הטיסה אמי המליצה לי לקחת איתי כמה דברים יבשים- אם אתקע במקום שלא מגישים בו ירקות או אורז. קיבלתי את המלצתה באהבה- רכשתי לי כמה חבילות של אגוזים מכל מיני מינים ושקדים, חטיפי אנרגיה וערמונים והייתי מוכנה לספוג את האווירה המקומית גם בלי האוכל המקומי.

בטיסת הקונקשן האחרונה שלנו מדוחא- קאטר, לשדה התעופה הנדה בטוקיו, הכרתי אישה יפנית נפלאה בשם מאריקו שבמקרה במקצועה היא מורה לאנגלית, ולכן קשקשנו כל הטיסה והיא הרגיעה את חששותיי ואמרה לי שיש מבחר של אוכל, וגם טבעונים מסתדרים.

״פשוט תהני מיפן״ היא אמרה וחייכה.

נחתנו בערב, התארגנו במלון ומיד חיפשנו מקום לאכול. בשונה מתל אביב, בשעה 22:30 כבר הכל היה נראה סגור בשכונה שאליה הגענו (ליד תחנת שינבאבה) חוץ מבר שכונתי אחד קטן שהיה פתוח. היו בו מעט אנשים שבקושי דיברו אנגלית. עם מבט חטוף בתפריט הבנתי שאין לי אופציות לאכול אבל באתי מוכנה וספגתי את האווירה. בן זוגי, לעומת זאת,  דחק בי להראות את הפתק שכתבו לי. הבחור שמאחורי הבר, בצורה אדיבה ביותר חייך אליי ואמר שאין שום בעיה. הוא טיגן לי טופו במיסו, גירד עליו צנון ובצל ירוק- אולי אחד הדברים הטעימים ביותר שאכלתי, באופן מפתיע. ברגע הזה הבנתי שאם זה החומר האנושי איתו אני הולכת להתקל בטיול הזה, הולך להיות כיף גדול.

ביום שלמחרת הגענו לקיוטו. עיר נפלאה. מלאה בדיסוננס. עיר מערבית לחלוטין מול מקדשים עתיקים ומורשת רוח שאופפת את המקום. גיישות, מול חנויות כלבו ענקיות, תרבות זן מול תרבות מכשור אלקטרוני- והכל בהרמוניה מושלמת. הרגשתי שבזכות הנוכחות הבודהיסטית של המקום היו אופציות טבעוניות וצמחוניות כמעט בכל פינה. בקיוטו אכלתי במקומות כמו choice- בעל תחושה מערבית, ממש כמו בבית קפה במנהטן, שייקים מפירות וירקות, ואוכל מערבי מתחליפי בשר וחלב. השייקים היו נפלאים, האוכל היה פחות לטעמינו. אבל העובדה שהאופציה הייתה קיימת הייתה אדירה בעיני. לאחר מכן המשכנו לטייל באיזור גיון, המקדשים בכל פינה נראו לי כמו יצירות האמנות היפות ביותר שעיני ראו אי פעם. משם החלטנו ללכת לאיזור מרכזי יותר מעבר לגשר ולחפש ארוחה טעימה.

כך הגענו למסעדה בשם  Mumokuteki שממוקמת בקומה העליונה בתוך מרכז חנויות.  המסעדה האמנם מגישה גם אופציות טבעוניות וגם אופציות עם דגים.חיכינו בערך חצי שעה להתיישב, אבל היה שווה את זה. הגישו לנו אסופה של מנות קטנות שהפכו בעצם למנה די גדולה ומגוונת של ״מקלות דגים״ מטוגנים (על בסיס טמפה), אורז, 3 סלטים יפנים ומרק. האוכל היה מעל ומעבר. לארוחת ערב הלכנו למסעדת סושי רגילה, לקחתי כמה רולים טבעוניים, שאר החבר׳ה נשנשו דגים ושאר ירקות. שבענו והיינו מוכנים ליום הבא.

ביום שלמחרת הלכנו לטייל בשוק נישיקי. טבעונים שקשה להם עם מראות ויזואלים של דגים ובשר- אולי כדאי להמנע מהשוק הזה. אני החלטתי ללכת על זה כי בכל זאת, באתי מוכנה. טיילנו קצת בשוק ובחנויות הקטנות שלצידיו ולאחר כמה שעות של הסתובבויות הלכנו לעמוד בתור בipuddo- מסעדת ראמן שנמצאת בסוף השוק. שלל האופציות הבשריות לא גרעו מהאופציה הטבעונית שלא נפלה מאף ראמן אחר שאכלתי בחיי. הציר היה מיסו בתוספת בצל ירוק, נבטים ופטריות וכפי שצפיתי-היה טעים ומשביע.

ביום למחרת הסתובבנו קצת יותר בעיר, תרנו אחר קניות מסורתיות, וחקרנו את קיוטו העכשיוית יותר. בסוף היום, שכבר גווענו שנינו ברעב, השקענו, תפסנו מונית ונסענו לאיזור פחות מוכר בשביל מסעדה טבעונית אחת ששמעתי עליה המלצות מכל טבעוני שאני סומכת על החיך שלו בשם morpho cafe. ובכן, לא סתם שילמנו על מונית. הוגש לנו תפריט עשיר במנות טבעוניות מהמבורגרים, כריכים, פיצות, ראמן, מנות על אורז ועל אטריות ועד קינוחים ומשקאות. המקום לא גדול מדי אבל חמים וביתי. הלכנו שנינו על המבורגר ״דג״ עם צ׳יפס וחלקנו פיצה. את ההמבורגר ואת הצ׳יפס טרפנו. לפיצה כבר לא היה לנו מקום. ועדיין, לא הסכמתי לצאת בלי קינוחים- אז אכלתי (לבד!) עוגת שוקולד וטארט תפוחים. שניהם היו יוצאים מהכלל. נראה שהבחור שלידינו גם מאוד אהב את הראמן שלו.

הצוות היה מדהים, האוכל גם כן. אם יש לכם אופציה לאכול שם- תקפצו.

ביום למחרת כבר היינו בדרכינו לקאנאזאווה. עיר בעלת גנים מדהימים, מסעדות מעולות ומסתבר שגם חיי לילה די מעניינים. ביום הראשון שלנו שם, וגם ביום השני הלכנו לאכול במסעדה בשם Los Angeles. מסעדה 100% טבעונית. הם מגישים אוכל במקום וגם חטיפים שהם מכינים וירקות אורגנים שאפשר לקנות הביתה. ביום הראשון אכלנו המבורגר ג׳ינג׳ר. השם קצת הרתיע אותי, אבל הטעם כיפר. היה מצויין. הוא הגיע בסט עם סלט ומרק ששניהם היו נפלאים. לקינוח חלקנו מאפין מאצ׳ה בעל טעם עדין וטעים. ביום השני אכלנו מרק וסלט גדול עשיר בכל טוב עם מיונז טבעוני ורוטב עגבניות מיוחד שהם מכינים. לקינוח מאפין שוקוצ׳יפס וקפה על סויה נפלא. היה מאוד קל לתקשר עם העובדים שם- מדברים אנגלית טובה ולהוטים לעזור.

ביום הראשון טיילנו לנו בעיר והגענו למוזיאון הנינג׳ה. הקשר שלו לנינג׳ות הוא מקרי בהחלט אבל עדיין היה מעניין מאוד. לאחר שיצאנו מהמוזיאון הלכנו לקצה השני של העיר בשביל מקום שחשבנו שהוא מסעדה טבעונית בשם niginigi ונוכחנו לגלות שזו חנות קטנה שמעליה יש מרכז יוגה  שמגישה בנטו טבעוני ועוד חטיפים יבשים קטנים שהבחורה שמנהלת את המקום מכינה בעצמה. המקום עצמו הוא כמו בית קפה/ חנות קטנה שמוכרת גם ספרים, קריסטלים ועוד..הגענו ממש ברגע הסגירה ובטוב ליבה הכינה לנו בנטו טבעוני על אף  שכבר נגמר לה המלאי עוד בצהרים. אם תחליטו להגיע למקום החמוד הזה, תנסו להגיע   מוקדם שישאר לכם מכל הטוב הזה. הסגירה היא ב-17:00

ביום שלמחרת נסענו לטאקאיאמה, שינוי אווירה למקום כפרי מלא בטבע הררי וצבעי השלכת כבר התחילו לצבוע את העצים. עם זאת, טבעונים הגיעו מוכנים- טאקאיאמה מתפארת בבשר הבקר שלה. כך שגם מסעדות סושי רבות לא מצאנו שם. ואני כבר הכנתי את עצמי לשלושה ימים של אגוזים ושקדים. בצהרים הלכנו למסעדה מערבית על תקן ״מלכודת תיירים״ בה אכלנו סלט ירקות טריים (שהיה באופן מפתיע מצויין) וצ׳יפס והתאכזבנו לגלות שהמסעדה היחידה שמגישה אוכל טבעוני סגורה בין 14:00-17:00. למזלינו, מראש הזמנו ארוחה במלון/ריוקן ששהינו בו בשם Kazeya כשאני הזמנתי ארוחת ירקות במחיר של 2,500 יין למיטב זכרוני. לקח לנו שעה ארוכה להגיע למלון מהעיר טאקאיאמה, אבל העיצוב המסורתי, האונסן הפרטי  והאנשים המקסימים היו שווים את הזמן הזה. האוכל היה נהדר ומשביע, החוויה הייתה מיוחדת וכולם נהנו מהמנות שלהם.

למחרת הלכנו לטייל לכיוון מעלה אל הרכבלים לאיזור בו עושים סקי כשמושלג. 10 דק׳ באוטובוס כשהנופים בדרך מרהיבים. יערות של עצים וכבר דמיינו איזה מדהים יהיה בפסגה. כך עלינו 2 רכבלים עם עצירת ביניים אחת. בעצירה הראשונה היה אפשר לקנות ערמונים חמים שזוג מבוגרים חביבים קולים במקום ובמסעדה בקומה למעלה של המתקן ישנה מנה  טבעונית אחת שראיתי בתפריט אך לא יצא לי לאכול אותה בגלל פספוס של זמנים. הנוף היה משגע, הרים גדושים בצמחייה ומזג האוויר היה קריר ונעים. כשחזרנו חיפשנו ללא הרף מסעדה לאכול בה, והסתבר לנו כי כל מקומות ההסעדה סגורים עד השעה 17:00 ועלינו  למצוא אלטרנטיבה. רעבים ונחושים הלכנו עד שמצאנו סופרמרקט, וכמו תיירים שורדים אספנו מנות מהמדפים כדי לאכול בחוץ. החברים הסתדרו להם עם כדורי אורז ממולאים בדגים ובשר ואני ובן זוגי לקחנו לנו ״אינסטנט ראמן״ טבעוני. היחיד שהיה.ככה זה ביפן- מוזר לומר, אבל אפילו זה היה טעים ביותר וקניתי אותו שוב כשהגעתי לטוקיו אם אהיה רעבה באופן פתאומי ויתחשק לי איטריות.

לאחר מכן שצברנו את האנרגיות שלנו, עלינו 45 דקות של הליכה ברגל עד המלון, הליכה יפיפיה שהייתה שווה כל צעד. הנוף, המים הרותחים שבוקעים מהאדמה, השקט- אלו היו הרגעים ששווים הכל עבורי.

ביום שלמחרת עשינו את דרכינו לטוקיו. שבוע אחרון ביפן שהייתי רוצה שימשך. טוקיו מזכירה לי מטרופוליטנים אחרים בעולם אבל בעצם לא דומה לשום דבר אחר שראיתי וחוויתי בחיי. האופנה בהרג׳וקו ושיבויה, הטכנולוגיה והאנימה באקיהאברה, הבנייה והיוקרה שבגינזה, הסטייל שבשינג׳וקו ואפשר להמשיך עוד ועוד. בטוקיו יש המון מסעדות מכל מטבח בעולם- ישראלים, גם אנחנו על המפה (ראו ערך מסעדת שמיים). כך שטבעונים יכולים לבלות באיטלקי, הודי וכדומה. אני דווקא התעקשתי על היפניות והוגשו לי מנות סושי נפלאות בטוקיו- היצירתיות עם הירקות, הניגירי המושקעים עם דברים שלא דמיינתי (נבטי צנון, במיה, חציל יפני ועוד). ההיילייטים מבחינתי היו מסעדת Ain Soph Ripple בשינג׳וקו שזו למעשה מסעדה בסגנון אמריקאי ברוקלינאי מוחלט, ומורגש כך גם במקום עצמו- המוזיקה מערבית, העובדים דוברי אנגלית וחלקם אפילו אמריקאים, התפריט גם באנגלית. נוח מאוד, רחוק מהחוויה היפנית. טעמנו שם 4 מנות. המבורגר ״עוף״ שניצח את ההמבורגר הרגיל שלהם בטעם לפי דעתינו. פרנץ׳ טוסט שמגיע עם ״קרם פרש״ קינמון, מייפל וקוקוס- שחיתות מומלצת והקרם ברולה נפלא. מפה לשם חזרנו לשם 3 פעמים. עוד מקום שפקדנו פעמיים היה מסעדת הראמן T’s Tantan שממוקמת בתחנת טוקיו. 100% ראמן וטאנטן טבעוני. היה מצויין, ואפשר לראות על הקירות את האג׳נדה המובהקת של המקום הזה. מחמם את הלב. עוד מסעדה נפלאה הייתה גם כן בשינג׳וקו בשם chaya macrobiotics אשר מגישה סוגים רבים של מנות מאקרו ביוטיות. אני לקחתי את הטבעונית והיא הצדיקה את ההמלצות. מיוחד מאוד ועשיר בטעמים.

אני ממליצה בחום למי שרוצה לטייל ביפן והוא חושש מהחוויה הקולינרית גם להצטייד מראש בכמה דברים שאפשר, להביא פתק שאומר שהנכם טבעונים ומה אתם מבקשים לא לאכול, להיות פתוחים יותר לרעיון שיש מקומות שיכינו לכם אוכל טבעוני נהדר גם אם המקום מגיש בשר או דגים גם אם בארץ זה משימה קשה עבורכם, ביפן זה יותר השרדותי.

אם אתם מוצאים סופרים שמוכרים ירקות ופירות- תנסו אותם. הטעם שלהם שונה מהארץ והוא יוצא מן הכלל.

אל תשכחו להנות. יפן מקסימה והיפנים עוד יותר מקסימים, עם חיוך והסבר נעים הם ישמחו לסייע לכם גם אם הם לא לגמרי מבינים.